האם ה-CIA יכול לקרוא את הזיכרון שלכם? או: כשהפרופגנדה האנטי-יהודית-אמריקאית עובדת טוב מדי

סרטים וספרים עתידניים רבים עוסקים באפשרות של קריאת מחשבות. אך על אף התקדמות הטכנולוגיה, אין שום התקן שיכול "לקרוא מחשבות" באופן אוניברסלי. גם מכשירים דוגמת איברים ביוניים הנשלטים על ידי מחשבות מותאמים ספציפית לכל משתמש בפני עצמו, ועוד לא נולד ההתקן שיקרא כל אחת ממחשבותיכם לחוד גם אם לא פגש אתכם קודם לכן – וגם אם כן. לכן, על השאלה שבכותרת הפוסט הייתי עונה, כמובן, ב"לא" חד משמעי.

אבל יש בעולם אנשים שסבורים אחרת. או, לפחות, אחד מהם. לפני כשעה וחצי נחתה בתיבת הדואר הנכנס של אחד מדפי הפייסבוק שאני מנהלת הודעה מפתיעה. בדרך כלל, כששם השולח אינו יהודי אני מצפה לספאם נוסח "בואו נהיה חברים ואחר כך אוציא ממך הרבה כסף", להודעות מסיונריות או להודעות נאצה, מהסוג שרוב משתמשי פייסבוק הישראליים פוגשים מדי פעם. אבל הפעם ציפתה לי הפתעה, והנה נוסח ההודעה, כמעט במלואה, מתורגמת לעברית (העילגות במקור):

"שלום מאלוקים הגדול והקדוש לכולכם האומה היקרה שלי, כל רבני העולם היהודים והאורתודוכסים, אני הוא יוסוף (כאן צנזרתי את שם המשפחה שלו. זה שהוא טיפש לא אומר שמגיע לו למות בעינויים אם מישהו יקרא את זה בארץ מגוריו). אני גר ברחוב (שוב, כתובת מלאה) בלוקסור, מצרים. שמעתי במצרים מ-20 בישופים וכמרים קופטים אורתודוכסיים שאני הוא הנוצרי שמחכים לו, מלך ישראל, נכדו של דוד המלך ושל ישו הנוצרי, משבט יהודה, פי התלמוד הקדוש.

האם תוכלו בבקשה לשאול את ה-CIA ואת הלובי היהודי ואת המפלגה הרפובליקנית לגבי בארצות הברית הגדולה, והאם בבקשה תוכלו להשתמש בתוכניות של ה-CIA כדי לבדוק ולבחון את הזכרון שלי כדי לדעת ולבדוק בבטחון מי אני בדיוק, ואת כל הרשומות שלי, ובבקשה גם את כל הזכרון שלהם, של האנשים שמכירים אותי במצרים, בישראל ובארצות הברית הגדולה.

אני מקווה ללכת תחילה לארצות הברית ואז למלכות של סבי, המלך דוד, בישראל הגדולה. בבקשה, אני מחכה לתשובתכם. האימייל שלי הוא…

הרבה תודות, שיהיה לכם זמן שמח, תמיד עם אלוהינו, אמן".

והנה לנו דוגמא לשטיפת מוח שעבדה טוב מדי. האיש (שפנה לדף שאכן פונה בעיקר לקהל יהודי-אמריקני) משוכנע שיהודי ארצות הברית, המפלגה הרפובליקנית וה-CIA חד הם, ושכל משאבי ה-CIA, כולל אלה שכלל לא קיימים, עומדים לרשות היהודים…. מתוך המכתב אפשר, כמובן, גם ללמוד משהו על המתרחש במצרים, כשהאיש מחפש לברוח ממנה.

בדקתי את פרופיל הפייסבוק שלו – האיש מתעניין בנצרות וברבנים יהודיים שונים בשווה, פחות או יותר.

ואם חשבתם שהטירוף נסתיים כאן, טעיתם. להודעה היתה מצורפת תמונה, שבניגוד לטקסט שגרם לי לחיוך עקום, היא כבר עצרה את נשימתי לרגע.

האיש צרף תמונה מלאה של הדרכון שלו. לא שנראה לי שמישהו בעולם – חוץ מהמוסד, אולי – ירצה להשתמש בדרכון שהוצא במצרים למטרות זיוף, אבל שוב, מתוך רחמים עליו, טשטשתי את הפרטים המזהים. מה שנמחק בצד ימין אלה פרטים בערבית, פשוט משום שאינני יודעת לקרוא ערבית ולכן אני לא יודעת היכן מוחבאים הפרטים הללו… כפי שתוכלו לראות, לפי הדרכון הוא מדריך תיירים בלוקסור. לא מפתיע, בעיר בה תיירות היא ענף התעסוקה העיקרי… אשתדל לזכור זאת כשאסע לבקר בה.

בפיסבוק היאוש נעשה יותר נוח

בפיסבוק היאוש נעשה יותר נוח

נראה לי שאיבחנתי לראשונה "סינדרום ירושלים" אצל אדם שמעולם לא הגיע לירושלים. אתם חושבים שהמקרה ייכנס לספרי ההסטוריה?

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה המציאות עולה על כל דמיון, מרחבי העולם | עם התגים , , | כתיבת תגובה

הפרק האבוד בספר "הנסיך הקטן". סיפור ל"יום האשה הבינלאומי"

במשך שנים כאב אנטואן דה-סנט-אכזיפרי את כאבו של הנסיך הקטן, ובקש לדעת מה עלה בגורלו אחרי ששלח אותו הנחש הצהוב מהכוכב שלנו. למעשה, הוא היה משוכנע שהנסיך חזר אל כוכבו, כפי כתב בסיום ספרו, אך עדיין ביקש לדעת מה מתרחש עמו בכוכב זה.
לא רבים יודעים, אך בסך הכל שנה אחרי שכתב את הספר, הוא קבל את התשובה, לאחר שפגש שוב את הנסיך. כן, זה היה לאחר שמטוסו התרסק שוב, והפעם לא ניצל. כך התברר לו עד מהרה, כי הנסיך הקטן לא הגיע ישירות לכוכב שלו, ונאלץ להגיע אל כוכב הלכת השמיני במסע שלו, הלא הוא כוכב האורחים. אל הכוכב הזה, התברר, הגיעו כל אלה אשר נשבר ליבם וביקשו לעזוב את כוכב הלכת השביעי, המכונה בפינו "ארץ". יושבי הכוכב המקוריים אהבו מאד להכניס אורחים, ובמיוחד אהבו להעתיר שפע על אלה אשר נשבר ליבם, בכדי לסייע להם לעבור לכוכב הבא, בו יבואו אל המנוחה ואל הנחלה.
את רשומותיו מן המקום, כפי ששמע מן הנסיך הקטן, העלה דה-סנט-אכזיפרי על הכתב, אולם שנים רבות לקח ליושבי הכוכב להמציא את הטכנולוגיה הנדרשת לשולחן חזרה לכדור הארץ, בתור הפרק המשלים את קורות "הנסיך הקטן". והנה, הן מתפרסמות כאן לראשונה.
-בבית שבו התארחתי, התארחה גם אן – מספר הנסיך הקטן. – אן היתה נסיכה לשעבר. היא התחתנה עם נסיך רע-לב, אשר פגע בה ושבר את ליבה. עשיר מאד היה הנסיך, ובעוזבה את ביתו, ועוללה הרך בידה, השאירה מאחוריה עושר רב ונותרה כמעט בעירום ובחוסר כל. משפחתה כעסה עליה על שנטשה את תואר הנסיכה, והיא לא מצאה לה עוד מקום בכוכב ארץ. בלית ברירה, נטשה אותו וכך הגיע אל כוכב האורחים.
-באותו בית – ממשיך הנסיך – העניקו לה הכל. תחילה נתנו לה במת אירוח, כזו שתוכל להציג בה את דעותיה בפני אחרים, ולקבל תמורה כספית על כך. אחר כך תמכו בה כשהלכה לבמות אחרות, ואף נעשתה מנהלת במה אחרת. זאת, למרות שעקב כך היא דרשה ממארחיה שלעולם לא יזדהו כמארחיה, כדי שתוכל להמשיך לנהל באופן עצמאי את הבמה. –אחרת הם יזרקו אותי – כך הסבירה למארחיה הראשוניים. היא אפילו התחפשה, סרבה להזדהות בשמה, אן, שמה לא תוכל להמשיך לעבוד בבמה האחרת. כחשבה שתוכל לטפס על במה גבוהה יותר רק בבגדי גבר, הגדילה לעשות והתחפשה לגבר, שהזדהה בשם ליאון. בשקט, בחדרי חדרים, ידעו הכל כי ליאון הוא אן, אך לא אמרו זאת בקול.
למרות שהשיגה רבות בדרכה, אן לא היתה מרוצה. היא חיפשה נסיך חדש. אבל עוד ועוד צפרדעים שהתחזו לנסיכים פגעו בה בדרכה, והיא נעשתה יותר ויותר שבירה. רסיסים כה רבים הרכיבו אותה, עד שחשה שלא תוכל לאחות אותם עוד. יום אחד הלכה אל בית המרקחת, קנתה את הסם שחשבה כי ינפץ אותה באופן סופי הכי מהר ובלי כאב, ולקחה ממנו כמויות גדולות. ועוללה הקט, שהיא יחידה לו בעולם? –ובכן – חשבה אן, – מארחי ישגרו אותו אל בני משפחתי השונאים. שיתמודדו.
-אבל – ממשיך ומספר הנסיך הקטן על הכאב שספג לבו הקט – יום אחד שמנו לב, אני והאורחים האחרים וגם בעלי הבית, כי היא נעלמה ואינה עונה לכל קריאותינו. החילונו לחפש אותה, הופכים כל פינה. ידענו שהיא כולה רסיסים, חששנו שהיא התנפצה. ברגע האחרון מצאנו אותה, כשהרסיסים כבר החלו להפרד זה מזה. בעל הבית הזעיק אמן זכוכית, אף הוא אורח על הכוכב, והוא הצליח לחלץ מתוכה את הסם הרע ולהדביק מחדש את שבריה. בזכותו היא חזרה ואיחתה את השברים עד שכמעט לא נודע כי היו, היא המשיכה בחייה שהצליחו יותר ויותר, ולבנה נותרה אמא דואגת. לבסוף, היא מצאה נסיך חדש, ועברה עמו לכוכב אחר, שמח יותר.
עד כאן סיפר לי הנסיך – כותב דה-סנט-אכזיפרי. אחרי זה מצא גם הוא את דרכו אל השושנה שלו, והוא משקה אותה עד עצם היום הזה. אבל אני נשארתי עוד בכוכב, וחזיתי בהמשך הסיפור.
יום אחד השתררה מבוכה רבה בבית המארחים של הנסיך ושל אן. התברר כי אן שכחה איך רק בזכותם של מארחיה היא חיה כיום, באופן הכי מילולי שניתן לתאר, והחליטה לנפץ את ביתם. בכוכב בו היא גרה כיום, שכעת מתברר ששמו כוכב כפויי-הטובה, פיתחו נשק שאיפשר פגיעה בכוכב האורחים הקטן. את הנשק היא שיגרה בדואר מיוחד, כשבכל הכוכבים מסביב כולם קוראים, מצקצקים, ונדים בראשם, ולא יודעים מה האמת.
-החבאתם אותי בבגדי גבר! – היא זועקת באותו דואר. –לא נתתם לי את הבמה הראויה לי!
ובבית המארחים מרכינים ראש. ואיש אינו רוצה להזכיר לה את הימים בהם היתה הנסיכה אן-המגורשת, היום כשהיא כבר הנסיכה-אן המחודשת.
-החלטתי אני – כותב דה-סנט-אכזיפרי – להביא לכם את דבר כוכב-האורחים, ואולי תקרא גם הנסיכה אן את הדברים, ותאסוף את נשקה בחזרה, ואולי אף תבוא להודות למצילי חייה ולבקש את סליחתם על אשר פגעה בהם. כי הנה, בסך הכל, בזכותה זכיתם לדבר גדול: סוף סוף יודעים הנכם בבירור, כי הכבשה לא אכלה את השושנה!

פורסם בקטגוריה מענייני דיומא | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

ההסטוריה מוכיחה: האזהרות של ארצות הברית חסרות כיסוי, אין טעם להלחץ

כלי התקשורת השני מלאים באזהרתו של מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי כלפי ישראל, כי "כשלון השיחות יוביל לחרם".

איכשהו, היתה לי תחושה של דה ז'ה וו, היינו כבר במקום הזה, כבר הזהירו מצד ארצות הברית אזהרות שונות, אבל שום דבר לא קרה או, גרוע מזה, קרו דברים רעים בעקבות ההקשבה לאזהרות.

הנה מקבץ קטנטן, מהשנים האחרונות בלבד:

האזהרה: בפברואר 2011 הזהיר הנשיא אובאמה את אבו מאזן כי "תהיה השפעה על היחסים הפלסטיניים-אמריקניים אם תמשיכו במאמציכם ללכת למועצת הביטחון ולהתעלם מבקשותינו, במיוחד בהתחשב בכך שיש לנו הצעות אלטרנטיביות לכך".

התוצאה: אבו מאזן לא נכנע. ההצבעה התבצעה, ארצות הברית הטילה וטו. תשעה חודשים מאוחר יותר הכירה עצרת האו"ם בפלשתין כמדינה משקיפה. שום דבר לא קורה לאבו מאזן או ליחסי הרשות הפלשתינית – ארצות הברית.

האזהרה: באוגוסט 2012 הזהיר אובאמה את סוריה כי נשק כימי יהווה "קו אדום" עבור ארצות הברית. כשהדיווחים על כך מתרבים, הוא שב ומזהיר כי נשק כימי ישנה את כללי המשחק.

התוצאה: העולם כולו נזדעק כנגד התמונות המזעזעות משימוש בנשק כימי, אך שום דבר מעשי לא קרה. סוריה אומנם הבטיחה להתפרק מנשקה הכימי, אך נכון להיום, קרוב לשנה אחרי התקיפה, זה הפך לחוכא ואיטלולא. מה כן? מאז אסאד השתמש שוב בנשק הכימי.

האזהרה: אובאמה הזהיר את איראן במרץ 2012 כי "חלון ההזדמנויות הולך ונסגר". הוא אמר כי ""הקהילה הבינלאומית הטילה כל כך הרבה סנקציות", אמר, "ביצענו רבות מהאופציות שברשותנו כדי לשכנע את איראן לשנות כיוון." הוא אפילו הדגיש שסנקציות חדשות על איראן הן חיוניות.

התוצאה: שנה וחצי אחר כך, החיוך של חסן רוחאני ושר החוץ שלו עובד מצויין על האמריקנים הנאיביים. הם סוגרים איתו הסכם, מורידים ממנו סנקציות, וישראל הופכת להיות האוייב. רוחאני הוא איש השנה של "פורבס". ובמקום להלחם באיראן, אובאמה נלחם למענה בגופו ומבטיח למנוע סנקציות עליה! יש מצב שזה בגלל שהם הבטיחו לחטוף את בתו? זה, יש לציין, כמה ימים אחרי שאיראן טוענת שהיא לא הסכימה להפסיק להעשיר אוראניום וצוחקת כל הדרך אל הבנק והפצצה.

האזהרה: ארצות הברית מזהירה את רוסיה כי תהיה פגיעה ביחסיהן אם רוסיה תעניק למדליף מסמכי הרשות לבטחון לאומי, ה-NSA, מקלט מדיני. רוסיה כמובן נבהלת נורא, וממהרת להעניק מקלט לסנואדן. שבתורו ממשיך להדליף מסמכים ולהביך את ארצות הברית ללא הרף ובמנות קצובות.

התוצאה: בימים אלו ממש ארצות הברית הציעה לרוסיה טכנולוגיה שתסייע להגנה על משחקי אולימפיאדת החורף בסוצ'י. או שזה פשוט מתוך אינטרס אישי? ההצעה, יש להזכיר, באה בדיוק יומיים אחרי שארצות הברית מתלוננת כי רוסיה הפרה הסכם מהמלחה הקרה בנוגע לנשק גרעיני.

אני מקווה שמישהו במשרד החוץ או במשרד ראש הממשלה יראה את זה לנתניהו ויסביר לו, שהאזהרות של ארצות הברית הן צחוק. אני מקווה שגם יהיה לו עמוד השדרה הנדרש להתעלם מהן.

פורסם בקטגוריה מענייני דיומא, מרחבי העולם | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

נשים במקורות היהדות כפעילות ויוזמות

"ואז הפרופסור אומר שנשים הן פסיביות והן נוטות לשבת ולקבל את הדברים כפי שהם", כותבת בתסכול קרובת משפחה שלי בפייסבוק. לשאלה מי הוא, היא אומרת שהוא מרצה ליהדות.

מתוך הבנה שמתברר שיש אנשים שנושאים בטייטל שלא מגיע להם, כמו מרצה ליהדות שלא מכיר יהדות, החלטתי לאסוף את המקורות ביהדות שמראים שנשים, לא רק שאינן פסיביות, אלא שהן פועלות ומשנות את הדברים, הרבה לפני שהגברים נזכרים לעשות זאת.

נתחיל מאמנו הראשונה, שרה. שרה רואה את בן צרתה, הגר, "מצחק", כלומר עוסק בשלושת העבירות הכי חמורות ביהדות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. (רש"י, בראשית כא:ט). זאת כאשר אברהם הוא היה זה שמלמד את העולם על בורא עולם, על האמונה בו ועל מצוותיו! (רש"י, בראשית יב:ה). האם היה זה אברהם שמיהר לפעול כנגד בנו הפועל כנגד בורא עולם? לא! זו שרה שיוצאת לפעולה: "וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק". (בראשית כא:י). הוא רוצה להרוג את הבן שלה כדי לרשת את הירושה שלו, ולכן "מצחק", מנסה להרוג אותו. (רש"י על הפסוק). היא לא שותקת! ומה אומר לו בורא עולם? "כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ " (שם, פס' יב). שנבואתה של שרה היתה גדולה מנבואת אברהם (רש"י שם).

בפעם הבאה זו כלתה של שרה, רבקה, שנחלצת לפעולה ולא נותרת פסיבית. כשהיא מבחינה שבעלה עומד להעניק את כל הברכות לבנה הרשע עשו, זה שמיום שמת סבו חוטא בכל עבירה כמו רצח ועוד, היא דואגת לשלוח את בנה השני אל אביו, כדי שוא יקבל את הברכות (בראשית כז). וכשהיא רואה שעשו רוצה להרוג את יעקב, היא משלחת את יעקב אל אחיה לבן (שם, מג) וכל זאת כאשר אנו רואים שלמרות הכל היא אוהבת את עשו "מָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם־שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד" (שם, מה).

הבאה בתור היא רחל. הגמרא (בבלי מגילה יג:) מספרת לנו על זכויותיה. כשביקש יעקב מרחל שתנשא לו אמרה לו שאביה רמאי, והוא לא יוכל לשאת אותה ראשונה. משיב יעקב: אחיו אני ברמאות. מה עשה? נתן לה סימנים שעל פיהם יזהה אותה. בבוא הלילה, מספרת הגמרא, אמרה רחל "עכשיו תיכלם אחותי" ומסרה לה את הסימנים. וזה מה שכתוב "והיה בבקר והנה היא לאה" (בראשית כט:כה) מכאן שעד עכשיו לא היתה לאה? אלא מתוך סימנים שמסרה כחל ללאה לא ידע עד כה.הן שרה, הן רחל והן אחותן לאה אינן פסיביות, כאשר הן אינן יולדות הן מבקשות שבכל זאת יהיה לבעל שלהן זרע ש"יקרא על שמן", וכל אחת בתורה נותנת לבעלה את שפחתה, שיינשא לה. שרה משכנעת את הגר שכדאי לה לעשות זאת "לְקָחַתָּהּ בִּדְבָרִים, אָמְרָה לָהּ אַשְׁרַיִךְ שֶׁאַתְּ מִדַּבֶּקֶת לַגּוּף הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה." (בראשית רבה מה:ג). רחל למדה משרה, וגם היא נותנת את בלהה ליעקב (רש"י, בראשית ל:ג). לאה לומדת מאחותה, וגם היא נותנת את זלפה לבעלה (שם, ט).

את מרים הנביאה אנו מוצאים פעילה כמה פעמים, בהן אחת שנענשה עליה (אך בו זמנית גם קיבלה שכר בתוך העונש). הראשונה היתה ביחד עם אמה, יוכבד. פרעה קורא למילדות העבריות המכונות במקרא שפרה ופועה (סוטה יא:) אך הגמרא מלמדת אותנו כי הן יוכבד ומרים. הוא מצווה עליהן להרוג את הבנים הנולדים לנשים העבריות (שמות א:טו-טז). לא רק שהן לא נענות לצוויו ומשאירות את הילדים בחיים (שם, יז) הגמרא (סוטה יא:) מלמדת אותנו שהן גם דאגו לתינוקות לאוכל ושתיה.

בשלב הבא פרעה מבין שאין לו ברירה ומתחיל להרוג תינוקות על ידי השלכתם למים. כתגובה, הולך עמרם ומגרש את אשתו כדי שלא ייוולדו ילדים, ומכיוון שהוא גדול הדור, כל עם ישראל מתגרשים אחריו (בבלי סוטה יב.). באה אליו מרים, אז ילדה קטנה אבל אומרת לו "אבא קשה גזירתך יותר משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות פרעה לא גזר אלא בעוה"ז ואתה בעוה"ז ולעוה"ב פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת"… החזיר עמרם את אשתו, החזירו שאר בני ישראל את נשותיהם, ובזכותה נולד משה, מושיען של ישראל.

בפעם השניה פעלה מרים כשמשה הושם בתיבה, היא נעמדה להשגיח, לראות מה יעשה לו (שמות ב:ד). כשבת פרעה מחפשת מינקת, היא מביאה את אמה (שם ז-ט) וכך האם זוכה להמשיך לגדל את בנה במובן מסויים. על אותה השגחה קיבלה מרים שכר כשנצטרעה במדבר. גם אותה צרעת התרחשה דווקא משום שמרים לא היתה פסיבית, היא כאבה את כאבה של גיסתה. היא מדברת עם אחיה אהרן על כך (במדבר יב:א). אולם הדבר נחשב לה לדיבור לשון הרע והיא מצטרעת. אף שנענשה על כך, היא גם מקבלת בתוך העונש שכר על אותה התייצבות ביאור: "וַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע עַד־הֵאָסֵ֖ף מִרְיָֽם" (שם, טו). "מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר  ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים". (סוטה ט:).

ועוד ראינו נשים אקטיביות ביותר בזמן עבודת הפרך במצרים. בעשיית כיור הנחושת במשכן נאמר שהוא נעשה "בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת " (שמות לח:ח). מסביר רש"י במקום כי המראות הללו היו משמשות את נשות עם ישראל במצרים כדי להתייפות וכך לפתות את בעליהן להזדווג למרות חוסר החשק שנבע מעבודת פרך, וכך הן קיימו בגופן את המשך עם ישראל!

ובדילוג קל על עוד כמה דוגמאות מהתנ"ך של נשים שהיו פעילות מאד ופעלו באופן דגול (כמו בנות צלופחד, אשת און בן פלת, יעל אשת חבר הקיני ודבורה הנביאה) קפיצה הסטורית אל חורבן בית המקדש השני. קבוצת נערים ונערות שנשבו "לקלון", כאשר הנערים מיועדים למשכב זכר (זונות ממין זכר) והנערות לפילגשים, שהבינו למה מייעדים אותם. התחילו לברר מה יקרה אם יקפצו לים, האם יש להן עולם הבא ונענו שכן על פי הפסוק "אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים". ואומרת הגמרא (גיטין נז:) "כיון ששמעו ילדות כך קפצו כולן ונפלו לתוך הים נשאו ילדים ק"ו בעצמן ואמרו מה הללו שדרכן לכך כך אנו שאין דרכנו לכך על אחת כמה וכמה אף הם קפצו לתוך הים". הנערות, הנשים הצעירות, הן שיזמו את הפעולה כדי שלא יתחלל כבודן. הגברים הם שלמדו מהן.

לסיכומו של דבר: הבאתי כאן דוגמאות רבות של נשים שמראות שאין דרך האשה להיות פסיבית כלל וכלל ולהפך, במקומות רבים הישועה מגיעה מן הנשים והמשך עם ישראל הגיע מהן, בזכות היותן יזמיות פעילות ואקטיביות. אין שום שחר לטיעון הזה, שנשים הנן פסיביות.

פורסם בקטגוריה שואלין ודורשין | עם התגים , | כתיבת תגובה

אורני פטרושקה מ"עתיד כחול לבן" טוען שאינו ממומן על ידי גופים אירופאים. האומנם?

כביש פקוק של שעת בוקר בחזרה מנתב"ג גרם לכך ששמעתי את תוכניתו של צ'יקו מנשה, "סדר יום". בתוכנית (דקה 13:30 בערך) הביא מנשה את אורני פטרושקה, יו"ר משותף של ארגון "עתיד כחול לבן", עם סקר שטוען כי רוב מתיישבי בקעת הירדן רוצים להתפנות.

מולו העלה מנשה את דני דיין, יו"ר מועצת ישע. כצפוי, דיין מפריך מיידית את הסקר. הוא הביא נתוני צמיחה של יישובים בבקעה בשנה האחרונה. אחדים צמחו ב-4%, 5%, ואף 14%. יש כאן, אמר דיין ,תופעה בלתי ידועה הגוברת על חוקי הפיזיקה: רוב המתיישבים רוצים לעזוב – אבל היישובים גדלים!

הנתונים של דיין, כמובן, מעלים שאלות כבדות על מהימנות הסקר של "עתיד כחול לבן", אבל לא בכך רציתי לעסוק, אלא בהצהרתו של פטרושקה (דקה 19:58) שהוא "אינו מקבל כסף מארגונים אירופאיים".

מר פטרושקה, איש עסקים שאחרי אקזיט שעשה בימי הבועה העליזים התפנה לתרום את זמנו לציבור, קצת שכח שטענות כגון דא אפשר לבדוק בקלות. כל עמותה מדווחת על מקורות ההכנסה שלה לרשם העמותות, ולכן אפשר לבדוק את העניין.

עוד לפני כן, רציתי לבדוק מי זו בכלל העמותה הזו. בעמוד ה"אודות" שלה העמותה טוענת:

"אנחנו לא שמאל ולא ימין ולא מרכז. אנחנו הרוב העצום בעם שתומך בפתרון שתי המדינות אבל אינו בא לידי ביטוי."

האומנם, תהיתי? האם אכן הם לא שמאל ולא ימין? הבה ונבדוק במי מדובר!

בעמוד "הצוות שלנו" מציגה העמותה את ליבי בייקיןבייקין מייצגת בין השאר את "אג'נדה", זרוע של "הקרן החדשה לישראל" שהיא הכל, רק לא ימין.

חברי הועד המנהל, מלבד אורני פטרושקה, הם עו"ד גלעד שר – מי שאנחנו מכירים מהימים בהם עמד בראש לשכתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. האלוף במיל' עמי איילון גם הוא אחד המקימים של הארגון, וכידוע הוא היה ח"כ במפלגת העבודה. המנכ"לית דר נדלר שימשה, כך על פי אתה העמותה, כממונה על קשר עם הכנסת, הממשלה ופניות הומניטאריות לסגן שר הביטחון, ח"כ מתן וילנאי – כמובן גם כן במפלגת העבודה.

בדו"ח המילולי שהעמותה הגישה לרשת העמותות לשנת 2012 מפורטים בסעיף 3 (עמ' 3) תאגידים קשורים ובעלי זיקה, סעיף שמציג היכן עוד מכהנים חברי העמותה. בין החברים המצויינים: יהודה גרינפלד-גילת מוצג כמייסד עמותת הישיבה החילונית בירושלים. גם "הישיבה החילונית" נתמכת על ידי "הקרן החדשה לישראל", כפי שניתן למצוא בפרסומי הקרן. חברה נוספת היא רוברטה פהאן-שופמן, חברת הועד המנהל של ארגון "תבל בצדק". גם הארגון הזה נתמך על ידי, ניחשתם נכון, "הקרן החדשה לישראל".

יש שם עוד כמה שמות מוכרים אבל העיקרון הובן: הארגון מנסה להציג את עצמו כנציג הרוב ואף לברוח מטענת השמאל, והוא ממש לא כזה. הוא ארגון שמאל שהוקם ומאוייש על ידי אנשי שמאל.

עכשיו, לפני שנעבור לסעיף הבא, אני רוצה לציין: אורני פטרושקה הוא אדם חיובי. הוא אדם שאחרי שעשה הרבה כסף, אפשר לומר כמעט בטעות, אחרי שקיבל סכום מופקע שהיה נחשב נורמלי בימי הבועה על האקזיט שעשה, נפנה להשקיע את זמנו בחברה. אבל, זה לא נותן לו זכות לסטות מן האמת כשהוא מדבר על הבייבי שלו, "עתיד כחול לבן".

בדקתי את הדו"ח הכספי של העמותה. ראשית, היא קיבלה בשנת 2012 סך של 102,233 ש"ח מארגון Middle East Peace Dialouge Network הממוקם בארצות הברית, זאת בנוסף לסכום של 127,445 ש"ח בשנת 2011. (עמ' 9). בדיקה נוספת באתר העמותה מעלה שהארגון הזה אף משמש ככתובת הרשמית לתרומות של עמותת "עתיד כחול לבן".

נו, חשבתי לעצמי. לא אירופאים אבל אמריקאיים.

אלא שאז בדקתי את הדו"ח המילולי (קישור למעלה) והתברר שאורני פטרושקה לא ממש דיבר אמת. הוא קיבל גם קיבל כסף ממקורות אירופאים!

"אני לא ממומן על ידי גופים אירופאיים", הוא אמר בדקה 20:00 בדיוק בתוכנית לעיל. חד וחלק. אבל הדו"ח שלו אומר אחרת.

עמ' 6 של הדו"ח מציין כי "עתיד כחול לבן" קיבלה מקרן פירס הממוקמת בבריטניה סכום של 56,959 ש"ח. בריטניה היא באירופה, עד שיוחלט אחרת. וקרן פירס היא קרן עם אג'נדה שמאלנית בהחלט.

ישנם גם תורמים פרטיים מחו"ל שתרמו עשרות אלפי שקלים, אולם מכיוון ששמם אינו מפורסם אין לדעת מיהם. בכל מקרה, הטיעון של פטרושקה כי הוא אינו ממומן על ידי גופים אירופאיים אינו נכון וכאן נשאלת השאלה: אם הוא עיוות את האמת כאן, מה עשה הסקר שלו?

עדכון: כמעט שלושה חודשים אחרי, קלמן ליבסקינד פרסם היום את התשובה לשאלתי שכאן בסוף הפוסט. מומלץ מאד לקרוא. כצפוי – הפרסום על תוצאות הסקר הוא מצג שווא.

פורסם בקטגוריה מענייני דיומא | 2 תגובות

איך קוראים לגרמניה בסינית?

נתקלתי עכשיו בפוסט הזה, שמסביר את שמותיהן של ארצות אירופה כפי שהן נקראות בסינית.

האירוניה הגדולה היא גרמניה: "ארץ המוסר".

haonowshaokao

If you know what this is, then you know what this is.
Click image for bigger.
Please leave your complaints in the comments box.

Chinese Map Of Europe

Previously; "China, translated"

View original post

פורסם בקטגוריה מרחבי העולם | כתיבת תגובה

המטרה האמיתית של נשות הכותל

ישנו סיפור על ר' יהונתן אייבשיץ שהתווכח פעם עם הגמון מה גדול יותר, כוחו של הטבע או כוחו של האדם. ר' יהונתן סבר שכוח הטבע ינצח, ההגמון סבר שהאדם יכול לגבור עליו. נדברו השניים להפגש לאחר זמן מה, כשכל אחד יביא הוכחות לדבריו. בהגיע היום המיועד הגיע ר' יונתן לביתו של ההגמון, והנה ציפתה לו הפתעה: ההגמון אילף חתולים והפך אותם למלצרים, כהוכחה לכך שאדם יכול לגבור על הטבע. מתוך הרגל, פתח ר' יהונתן את קופסת טבק-ההרחה שלו, במטרה להריח תוך כדי שהוא חושב כיצד להגיב. להפתעת כולם, מהקופסה קפץ עכבר שנלכד שם לפני כן מבלי משים, וזינק על הרצפה. החתולים, בראותם עכבר, השליכו בקול נפץ גדול את המגשים עמוסי הכוסות, ורצו לרדוף אחרי העכבר…

גם לנשות הכותל, כך מתברר, יש עכבר שמולו הן תחשופנה את הטבע שלהן. במשך שנים "נשות הכותל" מספרות לנו שהן בסך הכל מבקשות "הכרה" כזרם דתי, שהפעולות שלהן הנן פעולות על בסיס דתי, שיש אפליה דתית בכך שלא נותנים להן להתפלל עטופות בטלית ובתפילין ולקרוא בתורה ברחבת הכותל, זאת בניגוד למסורת היהודית בת אלפי שנים.

את חברת הכנסת סתיו שפיר הן הצליחו לשכנע. "אינני עוטה טלית בדרך כלל, אך אני חשה חובה וזכות גדולה לעמוד כאן ולדאוג שכל יהודי בעולם יוכל להתפלל כרצונו", היא אמרה בראש חודש ניסן לאחר שהצטרפה אליהן לתפילה. "זכותן של נשים במדינת ישראל להתפלל על פי דרכה ומצפונה חייבת להיות שווה לזו של גברים", אמרה גם ח"כ מיכל רוזין באותו האירוע. זה שהשתיים מעולם לא נודעו כלוחמות למען זכויות דתיות, לא הפריע להן במקרה הזה.

לא הועילו כל הטענות מהכיוון הדתי שלא מדובר בטענה דתית, אלא ברצון לשנות את צביון הכותל ולפגוע בקדושתו. הקולות הללו היו כקול קורא במדבר, וכל כלי התקשורת ה"אובייקטיביים" נצמדו לטענותיה של ענת הופמן הרפורמית וחבר מרעותיה, שמדובר ב"זכות דתית" שלהן.

אבל ברגע שהיה נדמה להן שהרוח המשפטית והציבורית נוטה לטובתן, "נשות הכותל" מיהרו לחגוג – ועל הדרך לחשוף את פרצופן וכוונותיהן האמיתיות. בדיוק כאותו חתול שברגע שראה עכבר שכח את כל האילוף שלו, גם הן הריחו "עכבר", ורצו לספר לנו מה הן באמת רוצות לעשות: לשנות את הנשים החרדיות והדתיות ואת אורח חייהן. הן, שמנופפות בטענה שהן מעוניינות בחופש דת ובהכרה, מסרבות להכיר בדרך היהודית המסורה לנו מדורי דורות. הן לא מהססות לספר לנו שכל מה שהן רוצות זה לעורר פרובוקציה.

ביום שלישי האחרון כתבה בעיתון המקוון "טיימס אוף ישראל" סוזן ארנוב, שמזהה עצמה כאחת מ"האמהות" של נשות הכותל ביחד עם רבקה האוט, מאמר נוטף פטרונות כלפי הנשים הדתיות והחרדיות. הגברת ארנוב שכחה שזה שדבריה לא נאמרים בעברית, לא אומר שהם לא יגיעו לציבור דוברי העברית. אז הנה, קבלו ציטוטים נבחרים מהחתול המתענג על טרפו:

"נשות הכותל מדגימות לכל הנשים היהודיות המתפללות בכותל שנשים יכולות לקחת שליטה על חייהן הדתיים. כאשר נשים חרדיות, גברים חרדים וילדים חרדים רואים נשים מנהיגות תפילות, לובשות טליתות, ואפילו מוציאות וקוראות ספרי תורה, השקפת העולם שלהם תשתנה. אם הם יאהבו את זה ואם לא, המראה והקול של נשים המובילות תפילה יכול בתחילה להמם אותם אבל אז, כשהם יתרגלו לזה, זה יביא – זה חייב – שינוי להשקפת עולם. נשים כבר לא תראנה כהולכות בעקבות הגברים כאשר זה נוגע לתפילה בציבור, כשהן נותנות לגברים להוביל, אלא כיחידות המסוגלות לתפקד מבחינה דתית, בעצמן, לא "סיוע" גברים".

הבנתם את זה? הן לא רוצות חופש דת. הן רוצות לשנות את הדת. ולראשונה, בשעה טובה ומוצלחת, הן לא התאפקו ואמרו זאת מפורשות. הן לא באות בשביל עצמן – הן באות בשביל לשנות אותי, את חיי הפרטיים, את חיי חברותי, את חיי ילדי, את חיי משפחתי. הן עושות זאת באופן מוצהר, אבל לא מהססות  לשקר לכם על הדרך ש"המטרה העיקרית של ארגון נשות הכותל הינה להשיג הכרה משפטית ומעשית בזכותנו, כנשים, להתפלל בקבוצה ובקול, לקרוא מן התורה ולהתעטף בטליתות בעזרת הנשים שבכותל המערבי." ואתם קונים את הלוקש.

חשבתם שזה נגמר? חכו, יש עוד:

"זה מייצג מהפכה בחיי החרדים. זו הסיבה שהם חוששים ומתנגדים לזה. נשותיהן תושפענה, תתחזקנה, אולי אפילו תדרושנה שינויים מהרבנים שלהן. "

(הערה: ההדגשות בטקסט הן שלי. במקור הטקסט מופיע ללא הדגשה).

אז מה היה לנו? הצהרת בעל דין, על כך שכל מה שהן רוצות זה לשנות אותנו ולהתערב התערבות בוטה בחיינו, על אפס כבוד לעובדה שזכותינו לבחור באורח החיים הזה ולחיות אותו, שאנו משמרות את אורח החיים המסורתי בן אלפי השנים, זה ששמר אותנו יהודים לכל אורך הדורות. ארנוב מקוננת על מה שקורה ל"נשים שהוגבלו לציית לכללים שנכפו עליהן על ידי מערכת פטריארכלית", ובהתעלמות בוטה מכך שלנשים הללו יש בחירה חופשית והן בוחרות לחיות כך, היא מתנהגת בהתנהגות פטריארכלית דוחה ומחליטה עבור הנשים החרדיות מה טוב עבורן, מה חייב  כלשונה, להיות טוב עבורן, עבור בעליהן ועבור ילדיהן.

וכך, כשרוממות החופש בגרונן אבל הכפיה בליבן, סוף סוף האמת יוצאת לאור. ותודה לנצחונו של הטבע.

פורסם בקטגוריה מענייני דיומא | עם התגים , , | כתיבת תגובה